נושאים

1. הקדמה.
2. מנחות הנדבה- סוג של עולה
3. המנחות כסוג קרבן בפני עצמו
4. משמעות המנחות באופן כללי
5. פרשנויות לסוגים השונים של מנחות הנדבה
6. היחס בין השמן לבין המנחה כאינדיקציה להבנת סוגי המנחות
7. מנחת החביתין
8. קרבן התודה
9. משמעות החמץ
10. משמעות סוגי המצות השונות שבתודה
11. סיכום: משמעות המנחות באופן מפורט
12. העומר, שתי הלחם של עצרת ולחם הפנים

חלק משמעות סוגי המצות השונות שבתודה

1. נר"ן: נפש, רוח ונשמה

המהר"ל יצר הקבלה בין שלושת המינים שבתודה לבין הנר"ן, אך לא פירש איזו מנחה היא כנגד כל אחד מחלקי הנר"ן.

ר' חיים מוולוז'ין מבאר את משמעותם של שלושת חלקי הנפש, ואנו ננסה לקשור על פי הסברו ביניהם לבין סוגי המצות:

וכבר המשילו רז"ל עניין השתלשלות הרוח חיים באדם לעשיית כלי זכוכית… כי הנדון דומה לראיה שכשנבחין בנשימת פי האומן בכלי הזכוכית בעת עשייתו נמצא בו ג' בחינות:

בחינה הראשונה הוא כשנשימת ההבל הוא עדיין תוך פיו קודם בואו לתוך חלל השפופרת החלולה, אין לקרותה אז אלא בשם 'נשימה' (נשמה).

והבחינה השנית כשנכנס ההבל ובא לתוך השפופרת ונמשכת כמו קו אז נקרא 'רוח'.

והבחינה הג' התחתונה הוא כשיוצא הרוח מהשפופרת לתוך הזכוכית ומתפשטת בתוכה עד שנעשית כלי כפי רצון המזגג, אז מכליא רוחו ונקרא אז 'נפש' לשון שביתה ומנוחה.

כן בדמיון זה הוא עניין הג' בחינות נר"ן שמושפעים כביכול מנשימת פיו יתברך שמו,

שבחינת הנפש היא הבחינה התחתונה שהיא כולה בתוך גוף האדם.

ובחינת הרוח הוא בא דרך ערוי מלמעלה, שחלק וקצה העליון שלו קשור ונאחז למעלה בבחינה התחתונה של הנשמה, ומשתלשלת ונכנסת גם בתוך גוף האדם ומתקשרת שם בבחינה העליונה של הנפש כמ"ש 'עד יערה עלינו רוח ממרום', 'אשפך את רוחי' וגו', שהוא מושפע באדם דרך שפיכה וערוי…

אמנם בחינת הנשמה, היא הנשימה עצמה שפנימיות עצמותה מסתתרת בהעלם ומקורה ברוך כביכול בתוך נשימת פיו יתברך שמו, שאין עצמות מהותה נכנסת כלל בתוך גוף האדם…   (נפש החיים שער א' פרק טו)

2. רקיקין, רבוכה וחלות

ניזכר באופן הכנת המצות:

כיצד הוא הלחם שמביא עם התודה? לוקח עשרים עשרון סולת ועושה מהם עשרה עשרונים חמץ ועשרה מצה… והעשרה עשרונים של מצה עושה מהן שלשים חלות שוות, עשר חלות מכל מין. עשר חלות מאפה תנור ועשר חלות רקיקין ועשר חלות מורבכת.

וכיצד היא המורבכת? חולט אותה ברותחין ואופה אותה מעט ואחר כך קולה אותה בשמן על האלפס… ומרבין בשמנה… רביעית ממנו לרבוכה…

החלות לותת הסולת שלהן בשמינית של שמן ואחר כך לש ואופה אותן,

והרקיקין מושחן בשמינית שלהן אחר אפייתן      (רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פ"ט הלכות יז-כא).

נסכם: בחלות, השמן מצוי בתוך הסולת מהבלילה שלפני האפייה; ברקיקין, שנמשחים בשמן רק לאחר האפייה, השמן נמצא רק מבחוץ; ואילו במורבכת אמנם אין לשים את הסולת בשמן, אך מחדירים את השמן אל תוך הסולת על ידי טיגון בשמן בכמות כפולה מזו שבחלות וברקיקין.

לעיל פרק ו ביארנו שחדירת השמן לסולת היא ביטוי לחדירת הדעת לגופו של האדם. ניתן לפרש באופן דומה את היחס שבין סוגי המצות לבין חלקי הנפש:

הרקיקין, שהשמן נמצא בהם רק מבחוץ, מסמלים את הנשמה, הנמצאת בשורש העליון של הווייתו הרוחנית של האדם ובדרך כלל רק חופפת ממעל.

החלות, הבלולות בשמן אך בלא שהוא ניכר בהן מבחוץ, מסמלות את הנפש, שהיא הקצה התחתון של הנשמה המנהיגה את הגוף.

הרבוכה, אשר בה השמן חודר מבחוץ פנימה, מסמלת את הרוח, הקושרת בין הנשמה מלמעלה לבין הנפש מלמטה, ולכן יש בה כמות שמן כפולה, שמחוברת הן לחוץ והן לפנים, כפי שהרוח מחוברת בשני קצותיה.

3. המצות הבאות עם התודה, בשבעת ימי המילואים ועם קרבן נזיר

המילואים היו באים כמצה שבתודה: חלות ורקיקים ורבוכה.

הנזירות היתה באה שתי ידות במצה שבתודה: חלות ורקיקים ואין בה רבוכה

(מנחות פ"ז מ"ב).

על פי מה שכתבנו למעלה נוכל לבאר זאת כך:

בקרבן תודה האדם מבטל את כל ישותו לה', שהושיעו והוציאו מצרה לרווחה, ולכן הוא מביא עמו לחמי חמץ - כנגד גופו - ושלושה סוגי מצה - כנגד שלושת חלקי הנשמה שלו.

הכוהנים, שהתחנכו לעבודת המשכן במשך שבעת ימי המילואים, הקריבו את שלושת מיני המצה על מנת לבטא את הקדשת כל ישותם הרוחנית לעבודת ה'.[54]

ואילו הנזיר מביא רק חלות ורקיקין, שמבטאים קפיצה רוחנית ממדרגת הנפש של העיסוק העולמי למדרגת הנשמה של פרישות מכל הוויות העוה"ז, בלא הקישור ההדרגתי הנוצר בדרך כלל על ידי הרוח.