נושאים

1. הקדמה.
2. מנחות הנדבה- סוג של עולה
3. המנחות כסוג קרבן בפני עצמו
4. משמעות המנחות באופן כללי
5. פרשנויות לסוגים השונים של מנחות הנדבה
6. היחס בין השמן לבין המנחה כאינדיקציה להבנת סוגי המנחות
7. מנחת החביתין
8. קרבן התודה
9. משמעות החמץ
10. משמעות סוגי המצות השונות שבתודה
11. סיכום: משמעות המנחות באופן מפורט
12. העומר, שתי הלחם של עצרת ולחם הפנים

חלק ב. מנחות הנדבה- סוג של עולה

1. מיקומן של פרשיות המנחות בפרשת ויקרא

הפרשיות של מנחות הנדבה נמצאות בפרשת ויקרא בתווך, בין פרשיות העולה לבין פרשיות השלמים: פרק א' עוסק בעולות הבקר, הצאן והעוף, פרק ב' עוסק במנחות, ופרק ג' - בשלמים.

הר"י אברבנאל מבאר בפירושו[1] שהמנחות הן סוג רביעי של עולה[2]:

זו היא המדרגה הרביעית מהעולות הבאות בנדר ונדבה והיא המנחה… והנה נזכרו המנחות קודם השלמים… כדי לסדר מדרגות העולות כמו שזכרתי למעלה. ויען היתה המנחה מכללם, לכן אחרי שזכר עולת הבקר, היותר משובחת, ועולת הצאן, שהיא במדרגה אחריה, ועולת העוף, שהיא אחריה, זכר המנחה, שהיא ג"כ עולה,[3] ומדרגתה אחרי עולת העוף, כי החי, מאיזה מין שיהיה, הוא משובח מהצומח.[4]

2. המנחות באות לכפרה כקרבן העולה

לפי זה יש לומר, שכשם שהעולה באה לכפרה, אף המנחות באות לכפרה. וכך אכן עולה מהמדרש:

רבנן אמרי: כל הכפרות הראה לו הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה חוץ מעשירית האיפה…

'ואל א-להינו כי ירבה לסלוח' (ישעיהו נ"ה, ז) - ר' יהודה בר סימון בשם ר' זעירא: אף הקב"ה ויתר לנו סליחה אחת משלו. ואיזו? זו עשירית האיפה.[5]

ובפירוש "ענף יוסף" מובא בשם ספר אהבת יונתן:

דהנה ידוע כשאדם חוטא, פוגם ברוחני ובגשמי שלו. וכשמקריב קרבן בהמה שיש לה גם כן רוחני וגשמי, מכפר בזה על נפשו וגופו זה לעומת זה. מה שאין כן במנחה, אין בה כי אם גשמיות לחוד, ולא רוחניות, וזהו שויתר לו הקב"ה לעני משלו.[6]

ראיה נוספת לכך שהמנחות באות לכפרה ניתן להביא מן הגמרא במנחות. המשנה במנחות (פ"ה מ"ח) אומרת: "…ומה בין מחבת למרחשת: אלא שהמרחשת יש לה כיסוי, והמחבת אין לה כיסוי. דברי רבי יוסי הגלילי".

הגמרא שם מבארת את טעמו של ר' יוסי הגלילי:

אילימא מרחשת דאתיא ארחושי הלב [רש"י: הרהור עבירה] כדכתיב 'רחש לבי דבר טוב', ומחבת דאתיא אמחבואי הפה [רש"י: נבוחי הפה כגון שהלך רכיל] כדאמרי אינשי מנבח נבוחי… אלא גמרא גמירי לה [רש"י: דזו מכוסה וזו מגולה]   (מנחות ס"ג.).

ומסביר המהרש"א:

לפי שכל הקרבנות… מפורש בהו על מה הם באים, ולא כן במנחות, לזה אמרו שבמעשיהם של מנחות מורים על מה הם באים: מרחשת דאתיא ארחושי הלב כו' פרש"י הרהור עבירה עכ"ל, עולה נמי באה אהרהור עבירה. אלא דהיינו עשיר, אבל המנחה היא קרבן עני.

3. הקבלה בין פעולות ההקרבה בקרבן מן החי לבין אלו שבמנחה

המשנה בזבחים אומרת:

הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, קבל והילך וזרק שלא לשמן… פסולים   

(זבחים פ"א מ"ד).                          

ובמשנה המקבילה לה במנחות נאמר כך:

מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן, נתן בכלי והילך והקטיר שלא לשמן… פסולות   (מנחות פ"א מ"א).

מהשוואה זו אנו למדים כי קיימת הקבלה ברורה בין פעולות ההקרבה בקרבן מן החי לבין פעולות ההקרבה במנחה: שחיטת הבהמה מקבילה לקמיצת המנחה; קבלת הדם במזרק מקבילה לנתינת המנחה בכלי שרת; ההילוך למזבח שווה בשתיהן, אלא שבקרבן הולך הכוהן עם הדם ואילו במנחה - עם הסולת; ולבסוף, זריקת הדם על המזבח מקבילה להקטרת הקומץ על המזבח. אמנם אין מכאן הוכחה שהמנחות הנן סוג של עולה, אולם יחד עם זה ברור מכאן שהמנחות אינן מערכת עצמאית, המנותקת ממערכת ההלכות הקשורה בקרבנות מן החי.

המנחה אף מוגדרת "קדש קדשים היא כחטאת וכאשם" (ו', י), וגם מהמשנה בזבחים ברור שאין המנחות נידונות כשלמים, שהם קודשים קלים, אלא כעולה, כחטאת וכאשם, שהם קודשי קודשים: "המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה, ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה… ליום ולילה עד חצות" (זבחים פ"ו מ"א). אם נוסיף את מה שהבאנו בסעיף זה לדברינו בסעיפים א-ב, נוכל לחזק את מסקנתנו באותם סעיפים כי המנחה היא סוג של עולה.

לפי האמור עד כאן, השם "מנחה" מיוחד לקרבן הבא מן הצומח - בניגוד לשאר הקרבנות, הבאים מן החי - אולם אין הבדל מהותי ביניהם במהות ובפרטי הדינים.

וכך מביא בעל ספר החינוך: "וענין המנחות הוא קרבן הבא ממיני הקמחים ולא מבע"ח" (ספר החינוך מצוות עשה קטז). והוא ממשיך:

אין דמיונו חזק כמו בבע"ח… על כן ייקרא מנחה, מפני שעניינה מעט מקרבן בע"ח, כמו שמנחות בני אדם יהיו במועט ברוב הפעמים. ועוד, מפני שהרבה מהן באות נדבה, ומה שאינו בחיוב אצל בני אדם ייקראו מנחה.