נושאים

1. הקדמה.
2. מנחות הנדבה- סוג של עולה
3. המנחות כסוג קרבן בפני עצמו
4. משמעות המנחות באופן כללי
5. פרשנויות לסוגים השונים של מנחות הנדבה
6. היחס בין השמן לבין המנחה כאינדיקציה להבנת סוגי המנחות
7. מנחת החביתין
8. קרבן התודה
9. משמעות החמץ
10. משמעות סוגי המצות השונות שבתודה
11. סיכום: משמעות המנחות באופן מפורט
12. העומר, שתי הלחם של עצרת ולחם הפנים

חלק ה. פרשנויות לסוגים השונים של מנחות הנדבה

1. הקדמה

עד כה עסקנו במנחות באופן כללי. אולם, כידוע, ישנם ארבעה סוגים שונים של מנחות נדבה (ולמעשה אלה חמישה סוגים, שכן מנחת מאפה תנור מתחלקת לחלות ולרקיקין).[20] מעתה עלינו לברר מהי המשמעות המיוחדת של כל סוג מנחה.

נסקור תחילה את סוגי המנחות השונים כפי שהם מובאים ברמב"ם:

מנחת הסולת - כיצד היתה נעשית?

 מביא עשרון סולת… ונותן שמן בכלי, ואחר כך נותן עליו את הסולת, ואחר כך נותן שמן אחר על הסולת ובולל הסולת בו, ואחר כך נותנה בכלי שרת וצק לתוכה שמן… לוג לעשרון ונותן עליה לבונתה.

מנחת המחבת והמרחשת כיצד?

נותן השמן בכלי, ונותן עליו הסלת, ונותן על הסלת שמן אחר ובולל הסלת… ואופה אותה במחבת או במרחשת… ויוצק עליה שאר השמן ונותן לבונתה.

מה בין מחבת למרחשת?

מרחשת יש לה שפה והבצק שאופין אותו עליה רך…

ומחבת אין לה שפה והבצק שאופין אותו בה קשה כדי שלא יצא מכאן ומכאן.

מנחת מאפה תנור כיצד?

אם חלות היא, בולל הסלת בשמן… ואופה ופותת ונותן בכלי שרת ונותן עליה לבונתה. ואין בה יציקת שמן שנ' 'חלות מצֹת בלולֹת בשמן' (ב', ד).

ואם רקיקין היא, לש את הסלת בפושרין ומושח את הרקיקין בשמן, שנ' 'ורקיקי מצות משֻחים בשמן' (שם). ויראה לי שאחר אפייה מושח אותם

(הלכות מעשה הקרבנות פי"ג הלכות ה-ט).

מה הם אפוא ההבדלים בין סוגי המנחות השונים?

במנחת הסולת אין אפייה ואין טיגון; במנחת מחבת ובמנחת מרחשת יש טיגון בשמן אך אין אפייה; ובמנחת מאפה תנור יש אפייה ואין טיגון, ואין בה אלא נתינת שמן אחת: בחלות - בלילה בסולת, וברקיקין - משיחה לאחר האפייה. זאת בעוד שבמנחות האחרות יש שלוש מתנות שמן: מתן שמן בכלי לפני מתן הסולת, מתן שמן לבלילה בסולת עצמה, ולבסוף - מתן שמן על הסולת או על המצות המוכנות.

2. ביאורו של הנצי"ב מוולוז'ין

לשון נפש מלמדנו דמנחה בא לרצות על הנפש… ונראה מסוגי' דקראי שבא להשיג כפרה וריצוי על השחתת הנפש במידות ומש"ה אמר דוד לשאול 'אם ד' הסיתך בי ירח מנחה' (שמ"א כ"ו). פי' הסיתך בי ע"י מחלה של מדת העצבון וכעס ירח מנחה להסיר מחלה זו ממך.

ובמלאכי ב' כתיב 'וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' וגו' מאין עוד פנות אל המנחה' (מלאכי ב', יג). שעשו מחמת תאוה לנשים יפות מנשותיהם רעה עם הנשים שלא כדין והביאו מנחה לכפרה. ואמר הנביא שדמעת העשוקה מכסה את המזבח מבלי יניח לפנות אל המנחה שיעלה לרצון…

ובאשר השחתת המדות בא ע"י אחת מארבע מרות, כמו מרה שחורה אם מתגברת מולידה עצבון, ולבנה מולידה ציהוב ושמחה יתירה, וירוקה מולידה תאווה ואדומה מולידה כעס, מש"ה יש ד' מנחות. ובימי המקדש ידעו לכוין איזו מנחה מועיל לפי אופן השחתה שבנפש.[21]

ומוסיף הנצי"ב, ששלוש האזכרות המופיעות במנחות הן כנגד שלוש כפרות הנצרכות לחוטא על שלושה קלקולים:

ולפי דברנו דמנחה בא בשביל השחתת המדות… והחולי עצמה בא מחמת עבירה… ואחר שבא לידי חולי זה הרי משחית עוד יותר כיד החולאת המתגברת על דעת האדם ומעבירה אותו מן הדרך, וכעניין דתנן 'עונש עבירה עבירה'. פי' העונש הוא שמביאו לידי חולי שגוררו לידי עבירה. ואח"כ צריך ג' כפרות:

ראשית לכפר על החטא הראשון שהביאו לידי זה.

שנית להשיגהו רפואה למחלתו…

ג' לכפר על מה שהוסיף לעוות אחר שהגיע לידי חולי וכו'.[22]

ביאור זה תואם את הבנתינו לעיל סוף פרק ב, כי המנחות - כעולה - באות לכפרה על חטא, כמו שכתוב "ונרצה לו לכפר עליו" (א', ד). ומכל מקום, ברור שגם לדעת הנצי"ב המנחה באה לכפר על עברות אחרות מאלו שהעולה באה עליהן.

3. ביאור הר"י אברבנאל לסוגי המנחות

בהקדמתו לספר ויקרא (עמ' ז) מבאר הר"י אברבנאל שמנחות הנדבה הן מעין קרבן תודה הבא על רפואתו של אדם:

ואפשר לומר שאלו הד' מנחות היו כנגד הד' ליחות שיש באדם… כי בהתגבר או בהתעפש אחת מהן יחלש האדם וכאשר יסעדנו השם על ערש דוי ויקום ממטתו לחיים ידבנו לבו להקריב קרבן ומנחה לד' ויקריב המנחה הדומה ומתייחסת לסיבת חליו וכו'.

לפי ביאור זה אין במנחות סרך של חטא שקדם.

אלא שבפרק ב' (עמ' כח) מבאר הר"י אברבנאל כי ארבעת המינים הם כנגד ארבע מעלות רוחניות בישראל: כנגד כת הצדיקים "באה מנחת הסולת, שהיא סולת נקיה מבלי חטא ועון", וכנגד החוטאים שעוונם גלוי לכול "באה מנחה מאפה תנור, מפני שחם לבו בקרבו והוא בוער כתנור". כנגד אותם שיודעים שחוטאים אך אחרים אינם יודעים בחטאיהם "באה מנחת המחבת, הוא נחבא ומנוחה". וכנגד אותם שאינם מודעים לחטאיהם, אף שעוונם גלוי לכול, "באה מנחת המרחשת, שרוחשים ומדברים בני אדם ממנו".

בביאור זה אין ברור אם כל אדם צריך להביא את סוג המנחה המתאים למעמדו הרוחני - ואם כן לצדיק המנחה היא נדבה ולרשע היא כפרה - או שמא התורה קבעה ארבעה סוגים כנגד ארבעה סוגי אנשים, אולם אין כל קשר בין קביעה זו לבין השאלה איזו מנחה צריך כל אדם להביא, ואם כן פירושו הוא דרשנות גרידא.

בפרק הבא נעסוק בעיקרון שעל פיו נבקש לבאר לבסוף (פרק יא) את המשמעות המיוחדת של כל אחד מסוגי המנחות השונים, כל זאת על פי ביאורו של המהר"ל לעיל כי המנחות הן סוג מיוחד של קרבן, שאינו בא לכפרה אלא כביטוי להשתעבדות לה'. הקו המנחה בבירור המשמעות הפרטית של כל מנחה הוא היחס שבין המנחה לבין השמן.