נושאים

1. הקדמה.
2. מנחות הנדבה- סוג של עולה
3. המנחות כסוג קרבן בפני עצמו
4. משמעות המנחות באופן כללי
5. פרשנויות לסוגים השונים של מנחות הנדבה
6. היחס בין השמן לבין המנחה כאינדיקציה להבנת סוגי המנחות
7. מנחת החביתין
8. קרבן התודה
9. משמעות החמץ
10. משמעות סוגי המצות השונות שבתודה
11. סיכום: משמעות המנחות באופן מפורט
12. העומר, שתי הלחם של עצרת ולחם הפנים

חלק ז. מנחת החביתין

1. הקדמה

זה קרבן אהרן… עשירִת האֵפה סלת מנחה תמיד, מחציתה בבקר ומחציתה בערב.

על מחבת בשמן תֵעשה, מֻרְבֶּכֶת תביאנה, תֻפיני מנחת פִתים… כליל תקטר

(ו', יב-טו).

וכיצד עשיית חביתי כהן גדול?[28]

מביא עשרון שלם ומקדישו וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש. שאע"פ שהיא קריבה חציין אינה מתקדשת לחציִין. ומביא עמה שלשת לוגין שמן שנ' 'בשמן תעשה', להוסיף לה שמן כנסכי הכבש. ובולל הסולת בשמן וחולט אותה ברותחין, ולש מכל חצי עשרון שש חלות, נמצאו שתים עשרה חלות.

ואחת אחת היו נעשות. וכיצד עושה?

מחלק השלשה לוגין ברביעית שבמקדש רביעית לכל חלה, ואופה החלה מעט ואחר כך קולה אותה על המחבת בשאר רביעית השמן שלה. ואינו מבשלה הרבה שנ' 'תפיני' בין בשל ונא.

ואחר כך חולק כל חלה וחלה לשנים באומד כדי שיקריב החצי בבקר והחצי בערב   (רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פי"ג הלכות ב-ד).

חביתי כהן גדול מצות עשה להקריבן בכל יום מחצה בבקר עם תמיד של שחר ומחצה בין הערבים עם תמיד של בין הערבים. ולישתן ואפייתן דוחין את השבת ואת הטומאה ככל קרבן שקבוע לו זמן, שנ' 'תפיני', שתהא נאה ולא תאפה מבערב. ועוד: אם תאפה מבערב תפסל בלינה שהמרחשת מכלי הקדש היא…

כהן שהקריב מחצה בשחרית ומת או נטמא או נולד לו מום ומינו כהן אחר תחתיו, לא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרון של ראשון אלא מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד, נמצאו שני חציין קריבין ושני חציין אובדין…

מת כהן גדול בשחרית אחר שהקריב חצי העשרון ולא מנו כהן אחר, מביאין היורשין עשרון שלם עבור כפרתו ועושין אותו חביתין ושלימה היתה קריבה             (הלכות תמידין ומוספין פ"ג הלכות יח-כב).

2. ריבוי השמן

הגמרא (מנחות נ"א.) מעלה שלוש אפשרויות מהיכן יש ללמוד את כמות השמן שיש לתת בעישרון הסולת של מנחת החביתין:

1. ממנחת נדבה - הבאה לוג לעישרון.

2. ממנחת נסכים של פר ואיל - אשר בה היחס הוא שני לוגים לעישרון.

3. ממנחת נסכים של כבש - הבאה שלושה לוגים לעישרון.

למסקנה מרבים מן המילה "בשמן [תעשה]" כי יש "להוסיף לה שמן", ועל כן היא נידונה ביחס הגדול ביותר, שהוא שלושה לוגין לעישרון. ויש הלומדים זאת מן הפסוק "סלת מנחה תמיד" - "הרי היא לך כמנחת תמיד", דהיינו כנסכי הכבשים הבאים בקרבן התמיד.

הד לריבוי השמן שבמנחת חביתין אנו מוצאים גם בדעת ר' יהודה כי אם נתערב קומץ של מנחת נדבה במנחת חביתין (שיחס השמן והסולת שבה גדול פי שלושה מזה שבמנחת נדבה) הרי היא פסולה, "שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה והן בולעות זו מזו" (מנחות פ"ג מ"ב).

לפי מסקנתנו בסוף פרק ו ריבוי השמן הוא ביטוי לחדירת אור הדעת, וכך אכן מביא המהר"ל ביחס לריבוי השמן במנחת החביתין:

וסמך אחר זה מנחת אהרן, כי אהרן היה כולו קודש קדשים אל הש"י מסולק מן החומר, עד שהיה מנחה טהורה. ולפיכך היה מנחתו כליל אל הש"י כמו העולה, כי היה מתעלה קרבנו אל הש"י… כי הכהן מסולק מן החומר כמו המלאך, ולכך מקבל החכמה… כי מנחה היא סולת, ועליה שמן זית שהיא החכמה, ועליה לבונה הוא זכות המעשים… אהרן היה מיוחד במידות אלו, דהיינו שהיה סולת נקיה מפחיתות החמרי שזהו עצם מעלת אהרן, ולכך היה קרבן שלו קודש קדשים, הכל כליל    (דרוש נאה עמ' ריז).

3. אופן הכנת מנחת החביתין

נסכם את סדר הכנת החביתין על פי דברי הרמב"ם שהובאו לעיל:

I.    בלילת הסולת בשמן.

II.   חליטת הסולת במים רותחין.

III.  אפייה קצרה, באופן שהחלות לא יתקשו.

IV.  טיגון מועט בכדי שיישאר "בין נא ובשל" בסיום הטיגון.

והדברים מדויקים כבר בפסוקים:

"על מחבת בשמן תֵעשה" - המילה "תֵעשה" מורה על גמר הכנת החביתין, ונמצינו למדים כי גמר עשייתן בטיגון. מכאן חוזר הפסוק ומבאר את שלבי ההכנה הקודמים:

"מֻרְבֶּכֶת תביאנה" - זהו השלב הראשון של ההכנה - חליטת המנחה ברותחין.

"תֻפיני מנחת פתים" - סדר הפעולות - האפייה והטיגון - נתון במחלוקת בגמרא במנחות (נ':): הסוברים שהאפייה קודמת לטיגון דורשים את המילה "תֻפיני" "תאפינה נאה", ורש"י מסביר: "תאפינה נאה - בשעת אפייתה בתנור תהא נאה. ואם מטגנה תחילה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת"; ואילו הסוברים כי הטיגון קודם לאפייה דורשים "תאפינה נא", ופירש רש"י: "תאפינה נא - בשעת אפייתה בתנור תהא נא… כלומר בכך תהא מבושלת קצתו ואינה מבושלת כל צורכה, והיינו טגון".

הרמב"ם פסק כר' יוסי,[29] שלמד כשני הפירושים "אית ליה נא ואית ליה נאה" (שם), ולכן פסק שיש להקדים את האפייה, אך בגמר הכנתה צריכה המנחה להיות "בין בשל ונא".

סיכומו של דבר: הן שלבי הכנת המנחה - החליטה, האפייה והטיגון - והן סדרם, נלמדים לכל הדעות מן הפסוקים.

בפרק הבא ננסה לעמוד על פשר האופן המשונה כל כך של הכנת החביתין.

4. החביתין: המנחה הכלולה מכל המנחות

הר"י אברבנאל:[30]

נזכרה כאן באריכות עשייתה לפי שמנחת החביתין היתה משונה במעשיה שהיה בה מעין המנחות כולן… היו בה ד' צדדין להדמות בהן לד' מנחות, וזה כי היא היתה סולת, ובזה תדמה למנחת הסלת והיתה על מחבת בשמן דומה למנחת מחבת. והיתה מורבכת חלוטה ברותחין רכה… ובזה תדמה למנחת מרחשת.[31] והנה 'תפיני' שפרש"י אפויה אפויות הרבה אחר חליטתה אופה בתנור וחוזר אותה על המחבת, ובזה היתה דומה למנחת מאפה תנור… וטעם עשייתה באופן הזה הוא כדי לעשות בכל יום ויום מנחה כנגד כל המנחות לעמוד במקום כלם כאילו מקריב בכל יום כל ד' מיני המנחות.[32]

הכוהן הגדול מייצג את כלל ישראל, ולכן, ממשיך הר"י אברבנאל, עליו להקריב בקביעות את מנחתו:

שרצה השם שבכל יום יהיו קרבים לפניו קרבן יחיד וקרבן צבור והנה קרבן ציבור היו התמידין שנים ליום עולה תמיד… וכדי שיהיה כן קרבן היחיד ציוה במנחת חביתין לכ"ג שהוא היחיד היותר קדוש שבצבור שתהיה מחציתה בבקר ומחציתה בערב… באופן שיעלה קלוס השם דרך כלל ודרך פרט.

הנצי"ב מוולוז'ין קושר אף הוא את החביתין לכלל ישראל:

דבמנחת חביתין נכלל כל ד' מנחות של יחיד… ובדרך דרוש יש להבין טעם שציוה הקב"ה על הכהנים להביא בכל יום מעין ד' מנחות. דכבר ביארנו[33] ענין ד' מנחות הללו בא לכפר על השחתת מדות בני אדם בקלקול א' מד' מרות. והנה עבודת הכהנים בישראל להיות על פיהם כל ריב היינו שעליהם לראות שלא יהא ריב בין אדם לחבירו ולתקן כל משחתם של ישראל… וא"כ צריכים המה הכהנים כפרה על עצמם במה שמזדמן בישראל השחתת המדות והחולי הבא עי"ז מש"ה מביאים קרבן כולל הכל            (העמק דבר ו', יג).[34]                                       

5. החביתין: העלאת תפילות בני ישראל על ידי הכוהן הגדול

כתב החינוך:

לפי שהכהן הגדול הוא השליח בין ישראל לאביהם שבשמים, כלומר כי הוא הנושא תפלה אליו בעדם, ועל ידי תפלותיו ומעשה קרבנותיו הם מתכפרים, ולכן ראוי לאיש כזה להיות לו קרבן מיוחד תמידי כמו תמידי הצבור… כדי שיתעוררו כל מחשבותיו… יועיל לו ולהם           (ספר החינוך מצוות עשה קלד).

תפישה זו מקבלת ביטוי בכמה מהלכות החביתין:

I.   "לא היו באות חציִים אלא מביא עשרון שלם וחוצהו" (מנחות פ"ד מ"ה):[35] יש להביא תחילה עישרון שלם, ורק אחר כך לחצות אותו לשניים בכלי מדידה של חצי עישרון המיוחד לחביתין,[36] ולאפות שש חלות מכל חצי. אף את השמן מביאים תחילה בכמות של שלושה לוגין, ורק אחר כך מחלקים אותו בכלי מדידה של רביעית הלוג - המיוחד אף הוא לחביתין[37] - לשתים עשרה החלות. אפשר שזה רומז לכך שעל הכוהן הגדול להתמסר לאומה, משורש נשמת האומה הכללית ועד להתפרטותה לשבטיה.

II.  שש מצות קרבות בבוקר ושש מצות קרבות בערב - רמז לכריתת הברית בשכם, שבה עלו שישה שבטים להר גריזים, שאליו הסבו הכוהנים את פניהם בברכות, ושישה עלו להר עיבל, שאליו הסבו הכוהנים את פניהם בקללות. עם ישראל מגלה את השגחת ה' הן בברכות, החלות עליו כשהוא הולך בדרך התורה, והן, להבדיל, בקללות, הרובצות בו כשהוא סוטה מן הדרך.[38] שש מצות של שחר הן כנגד הופעת ישראל במצב של ברכה, ושש של ערב - כנגד הופעתם במצב ההפוך.[39]

III. "כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שהם באות שתים עשרה" (מנחות פ"ו מ"ה) - זהו ביטוי להיות החביתין כנגד שנים עשר השבטים.[40]

IV. מעתה אפשר להבין את אופן הכנתן המיוחד של החביתין: לא זו בלבד שהוא כלול מאופן הכנתן של כל שאר סוגי המנחות, אלא שבסיומה של ההכנה הוא "בין בשל ונא" - דהיינו ממוצע - שכן הכוהן הגדול הנו בבחינת הלב של ישראל, שצריך להיות קשור לכל האברים באומה.

V.  המנחות מבטאות את קבלת מרות ה', ומכיוון שרק חלק מחייו של האדם מוקדשים לעבודת ה', מוקטר על גבי המזבח רק קומץ. אולם הכוהן הגדול, כל חייו קודש לעבודת ה' ולצרכיו הרוחניים של ישראל עמו, "ומן המקדש לא יצא" (כ"א, יב), ולכן מנחתו קרבה כליל.[41]

6. סיכום

ראינו שהיחס בין הסולת לבין השמן מבטא את היחס בין רוחו של מביא המנחה לבין גופו. לכן במנחת חוטא ובמנחת קנאות אין עירוב שמן כלל, ואילו במנחת חביתין יש עירוב מרובה של שמן, משום שהווייתו של הכוהן הגדול ספוגה בדעת ה' ובדאגה למעמדה הרוחני של האומה.

מעתה נשתדל לבאר לאור זאת את משמעות הסוגים השונים של המצות הבאים עם קרבן התודה, של המצות שבאו בשבעת ימי המילואים ושל המצות הבאות עם איל הנזיר, ומתוך כך להבין את משמעותן של מנחות הנדבה השונות.