רשימת נושאים
|
קרבנות כחלק מתהליך של
גאולה אע''פ שאין עושין תשובה
|
|
בפרק ג של ספר עזרא אנו לומדים: ויגע החדש השביעי ובני ישראל בערים ויאספו הם כאיש אחד אל ירושלם. ויקם ישוע בן יוצדק ואחיו הכהנים וזרבבל בן שאלתיאל ואחיו ויבנו את מזבח אלקי ישראל להעלות עליו עלות ככתוב בתרות משה איש האלקים. ויכינו המזבח על מכונתיו כי באימה עליהם מעמי הארצות ויעל עליו עלות לה' עלות לבקר ולערב. ויעשו את חג הסכות ככתוב ועלת יום ביום כמספר כמשפט דבר יום ביומו. ואחרי כן עלת תמיד ולחדשים ולכל מועדי ה' המקדשים ולכל מתנדב נדבה לה'. מיום אחד לחדש השביעי החלו להעלות עלות לה' והיכל ה' לא יסד. ויתנו כסף לחצבים ולחרשים ומאכל ומשתה ושמן לצדנים ולצרים להביא עצי ארזים מן הלבנון אל ים יפוא כרשיון כורש מלך פרס עליהם. ספר תורת הבית חלק א פרק ו סעיף ז, מביא בשם הכפתור ופרח שבאלף הששי גם ניסינו להקריב קרבנות, אע''פ שבאותו זמן בעלות הר הבית היתה בידי גויים ולא היה שם בית המקדש. וזה לשון הכפתור ופרח פרק שישי [דף ט''ו]: מה’’ר ברוך ז''ל אמר אלי שרבנו חננאל [לדעת רב בר-חיים, צ’’ל יחיאל, ולא חננאל] מפריס ז''ל אמר לבוא לירושלים והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי ושיקריב קרבנות בזמן הזה ואני מטרדותי לא שאלתיו מה נעשה מטומאתנו ואנא הכהן המיוחס, אנכי בדרך נזכרתי הלכה שאין לחוש על הטומאה כדאמרינן בתמורה יש בקרבנות וכו' שקרבנות ציבור דוחין טומאה ושבת, וכן מסכת פסחים פרק כיצד צולין נטמא הקהל וכו' יעשו בטומאה, ובמסכת יומא פרק קמא איתמר טומאת מת רב נחמן אמר היתר הוא בציבור רב ששת אמר דחויה היא בציבור ובן בהלכות ביאת מקדש [פרק ד הלכה י] ברמב''ם זה לשונו כל הקרבנות ציבור קבוע להם זמן לפיכך דוחין את השבת ואת הטומאה [פירוש טומאת מת בלבד] ע''כ''. הוסיף על זה ספר תורת הבית וכיון שלא הזכיר כלל שצריך ציץ לרצות על דיחוי הטומאה כדאיתא [ברמב''ם שם הלכה ט]," משמע שסבר שגם כשאין ציץ לרצות אינו מעכב העבודה, ונזכה בקרוב בימינו להקריב את קרבנות חובותנו בבית מקדשנו מקום שכינת אלקינו בהר המוריה אשר נעקד שם יצחק אבינו לעולה תמימה ולכפר על כל חטאתינו". להלכה קבע בעל החפץ חיים זצ''ל [בליקוטי הלכות, זבח תודה] ומובאים דבריו בתורת הבית : ומקריבין אף על פי שאין בית וכו' כן פסק הרמב''ם וכו' וכן פסקו כל הראשונים. ובתורת הקדשים פרק יג השוחט והמעלה [זבחים דף סו ב ] כתב: המעלה בזמן הזה בחוץ חייב דמשנבחרה עיר ירושלים להיות שם המקדש והמזבח נאסרו הבמות ושוב אין להן היתר לעולם אף שנחרב הכל, ומקריבין בזמן הזה אף על פי שאין בית ואוכלין קדשי קדשים במקום העזרה אף על פי שאין קלעים קדשים קלים ומעשר שני בכל העיר אף על פי שאין לה חומה מפני שקדושה הראשונה שנתקדש העיר והבית קידשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא וכל זה כשנבנה המזבח על מקומו אבל כשאין מזבח פשיטא דאין להקריב שם שום קרבן ואפילו מעשר שני אין אוכלין בכל העיר כשאין מזבח ע''כ, והוסיף בזבח תודה: ואף על פי שסתמנו בפנים דמקריבין בזמן הזה אף על פי שאין בית מכל מקום יש להתבונן הרבה אודות שארי ענינים דהיינו אודות מקום המזבח וטמאי מתים וציץ, וגם אם יש לסמוך על חזקת הכהנים וגם בענין התכלת ואם יעזרנו ה' נבאר כל פרט על מקומו ע''כ. על זה הוסיף ספר תורת הבית "וממוצא דבר הנך רואה שלא היה רבנו מסופק על עיקר הרעיון והמצוה והחוב שאנו חייבים להקריב, לכן מצוה לעיין ולפעול בענין הקרבת קרבנות בזמן הזה עד שנוציאה לפועל, ולא להשתמט ממצוה רבה זו, ומה שעורר רבנו מצד שאלת הטומאה ועוד, כבר דנו בדבר רבים וטובים. והסיקו והעלו פתרונות לרוב רובם של פרטי המצוות, ולא חסר לנו רק הרצון ופקוח עינים עוורות להוציא אסיר מבית כלא כביכול שכינתא בגלותא". האם ראוי לעכב את קיום מצות קרבן פסח וכו' עד שנשתפר בקיום מצוות אחרות?חשוב להזכיר שכאשר אבותינו היו במצרים במ''ט שערי טומאה, דווקא במצב כזה הקב''ה בחר לצוות לנו לשחוט קרבן פסח; בניגוד למצוות כמו שבת, ופרה אדומה, שקבלנו בשלב יותר מאוחר במרה [רש''י על שמות טו:כה]. וז''ל רש''י על שמות יב:ו ומפני מה הקדים לקיחתו [של שה תמים ] לשחיטתו ארבעה ימים, מה שלא צוה כן בפסח דורות? היה ר' מתיא בן חרש אומר: הרי הוא אומר [יחזקאל טז]: ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דודים - הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו, ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר: ואת עירום ועריה [שם], ונתן להם שתי מצות, דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה שנאמר [שם]: מתבוססת בדמיך - בשני דמים, ואומר [זכריה ט]: גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו; ולפי שהיו שטופין באלילים, אמר להם: ''משכו וקחו לכם'', משכו ידיכם מאלילים, וקחו לכם צאן של מצוה. וכן לעתיד לבוא נזכה לגאולה לפי ילקוט שמעוני ליחזקאל פרק טז, דווקא בזכות דם פסח ודם מילה. ששם כתוב "ר' אליעזר אומר וכי מה ראה הקב"ה לומר שני פעמים בדמיך חיי, אלא אמר הקב"ה בזכות דם פסח ודם מילה תגאלו ממצרים, ובזכותם אתם עתידים להגאל בסוף מלכות רביעית". וכן יחזקיהו בדברי הימים ב פרק ל, לא עכב את קרבן פסח בזמן של חטא. מוסבר שם שהוא העביר ''קול בכל ישראל מבאר שבע ועד דן לבוא לעשות פסח לה' אלקי ישראל בירושלים כי לא לרב עשו ככתוב''. וכן הוא אמר להם "ואל תהיו כאבותיכם וכאחיכם אשר מעלו בה' ". וכן הוא אומר: "עתה אל תקשו ערפכם כאבותיכם תנו יד לה' ובאו למקדשו אשר הקדיש לעולם ועבדו את ה' אלקיכם וישב מכם חרון אפו". ואיך העם הגיב לדברי יחזקיהו ? שם כתוב: "ויהי הרצים עברים מעיר לעיר בארץ אפרים ומנשה ועד זבלון ויהיו משחיקים עליהם ומלעגים בם. אך אנשים מאשר ומנשה ומזבלון נכנעו ויבאו לירושלם''. וכתוב "כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור להקדיש לה' כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד. כל לבבו הכין לדרוש האלקים ה' אלקי אבותיו ולא כטהרת הקדש". "וישמע ה' אל יחזקיהו וירפא את העם". מכל הנ"ל משמע שאין לעכב את קרבן הפסח בגלל המצב הרוחני של דורנו. מהו מטעם של מצות שחיטת קרבן פסח?לדעת ספר החינוך [מצוה ה]: "משרשי מצוה זו, כדי שיזכרו היהודים לעולם הנסים הגדולים שעשה להם ה' יתברך ביציאת מצרים". למרות שזה נראה לי פשוט, יש כאלו, שקשה להם להבין איך שחיטת קרבן פסח עוזרת לנו לזכור הנסים הגדולים שעשה ה' ליהודים ביציאת מצרים. לכן אצטט את המדרש [שמות רבה טז:ג] להבהיר את הקשר בין שני הדברים. ד"א משכו וקחו להם צאן הה”ד [תהלים צז] "יבושו כל עובדי פסל". בשעה שאמר הקב"ה למשה לשחוט הפסח, אמר לו משה רבון העולם הדבר הזה היאך אני יכול לעשות אי אתה יודע שהצאן אלהיהן של מצרים הן. שנאמר [שמות ח] "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו". אמר לו הקב"ה חייך אין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו את אלהי מצרים לעיניהם שאודיע להם שאין אלהיהם כלום. וכן מצינו שעשה. שבאותו הלילה הכה בכוריהם של מצרים ובו בלילה שחטו ישראל פסחיהן ואכלו והיו המצרים רואים בכוריהם הרוגים ואלהיהן שחוטין ולא היו יכולין לעשות כלום. שנאמר [במדבר לג] ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים. הוי יבושו כל עובדי פסל. וכן לענין אכילת פסח, כתוב ברש"י על המילים למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך [דברים טז, ג] : "על ידי אכילת הפסח והמצה", עכ"ל. מהו הטעם של עולת התמיד?אחד הטעמים [ויש עוד] של עולת התמיד הוא כזכר לעקידת יצחק, וז”ל ויקרא רבה פרשה ב סעיף יא: "אמרו בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקב"ה ב' כבשים אחד של שחרית ואחד של ערבית וכל כך למה שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' ... זוכר הקב"ה עקידת יצחק". ע"כל. וזה לשון התורה בבראשית פרק כב וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אלקים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי: וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה: וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם: וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי: הוספה חדשה: התועלת בהזכרת זכות העקידה.
| |||||||||||
|
|
|
לעיין בהסכמת הרב ישראל אריאל, שליט"א למאמרימצוה להשתדל להקריב קרבנות בזמן הזה! לחץ כאן |
 |
האתר הוקם ע"י מר ש. שיינמן מתנועת חזון ציון | ||
| כתובת ראשית | www.600000men.com/hebrew | ||
| © | 2002/ 5762 בלוח העברי | ||